יום שישי, 23 באוגוסט 2013

על שאלת זהותו של דובון הקיקיון.

'דובון הקיקיון' הוא שמו של עש (משפחת ה-Erebidae) שהתגלה בישראל ותואר כמין חדש למדע בשנת 2005.
גילויו של דובון הקיקיון עורר הדים רבים בארץ ובעולם משום שהוא זוהה עם התולעת התנ"כית שאכלה את הקיקיון בסיפור יונה הנביא. גילויו של מין תנ"כי לא יכול היה לעבור בשקט מתחת לגלי הרדאר של אנשי דת יהודים ונוצרים המבקשים למצוא קישורים בין העולם התנ"כי לזה בו אנו חיים היום. כך פורסם גילויו של דובון הקיקיון כמעט בכל שפה עולמית העולה על הדעת. בהתחשב בעובדה שמיני חרקים חדשים למדע מתגלים מידי יום ונשארים אנונימיים לחלוטין זהו הישג לא רע בכלל. מעבר למאמרים בספרות המדעית העוסקת בחקר חרקים (אנטמולוגיה) הופיעו גם מאמרים בספרות האקדמית התיאולוגית שעסקו בניסיון הוכחת העובדה כי תולעת הקיקיון של יונה נמצאה והיא חיה ובועטת בדמות דובון הקיקיון. גם חובבי הפרפרים והעשים יצאו מגדרם למראה מין חדש נוסף לאחת ממשפחות העשים היפים ביותר.


הפרטים הראשונים של דובון הקיקיון נאספו בנחל שקמה בשנת 1999 במסגרת סקר של משלחת מדעית מגרמניה שאספה עשים בכל רחבי הארץ במשך כ-15 שנים. במהלך איסופים אלה התגלו מינים חדשים רבים לישראל ולמדע והתוצאות פורסמו בחלקם במאמרים וספרים.
מאז התגלה המין במקומות נוספים בארץ והוא תואר כמין חדש למדע בשנת 2005. במקביל החלו דיווחים של תושבים על זחלים שעירים וגדולים שטיפסו על קירות בתיהם בתל-אביב וסביבתה. כך הופיע יש מאין מין חדש בישראל (וחדש למדע) בלב גוש דן המיושב בצפיפות זה שנים רבות.
נראה שדובון הקיקיון דבק באזורי החוף של ישראל שכן טרם נצפה בפנים הארץ. שמו המדעי של המין הוא Olepa schleini והוא שייך לקבוצה של כעשרה מינים הידועים מסוג זה, כולם מאזור הודו וסביבתה (בעת כתיבת שורות אלה התגלה מין נוסף בתאילנד שטרם פורסם). הפונדקאי (הצמח ממנו ניזונים הזחלים) של דובון הקיקיון הוא צמח הקיקיון. נמצא כי גם פסיפלורה משמשת למאכל הזחל אם כי זו עדות חד-פעמית שטרם חזרה על עצמה.

צמח הקיקיון  (כרומוליטוגרף מתוך ספר בוטני 1887).


כעת מעבר חד. בחקר הארכאולוגיה של ארץ ישראל קיימים שני זרמים יריבים. זרם אחד הוא זה המסתמך קודם כל על הכתובים (תנ"ך) ומנסה לקשור את הממצאים אליהם. הכתובים עבור זרם זה מהווים אמת ההיסטורית בלתי ניתנת לערעור ולכן ממצאים שלא מתיישבים עם הכתובים ככל הנראה לא הובנו כהלכה או שלא נחפרו כראוי וכו'. הזרם השני הוא זה השם את ממצאי החפירות בראש. דבר אינו מוכח עד שממצאים ארכאולוגיים תומכים בקיומו. מדובר בשתי גישות נוגדות המתנגשות זו בזו במאמרים רבים. הצד שאני מצודד בו הוא זה המבקש ממצאים ומסתמך עליהם באופן מדעי ללא תלות בכתובים. יהיה זה הגיוני לומר שצד זה הוא הצד המדעי. זוהי לפחות עמדתי ויש שיחלקו עליה. התנגשות מעין זו עולה גם בסיפורו של דובון הקיקיון. הרצון לשייך מין זה לאותה תולעת הקיקיון של יונה הנביא לא מתיישב עם הממצאים בשטח. לפחות כפי שאני רואה את הדברים.

כשפורסם גילוי המין החדש והוא זוהה עם התולעת התנ"כית הופתעתי מאותו השיוך ובכלל מהעובדה שמתייחסים אל הדובון כמין מקומי. במשך כמה שנים ניהלתי מעקב אחר אוכלוסיות של דובון הקיקיון. ראיתי כיצד האוכלוסיות מופיעות ונעלמות מחדש במקומות שונים. אוכלוסיות הגיעו לצפיפות גדולה מאוד רק כדי להיעלם כלעומת שבאו. ניתן לומר שהמאפיין הבולט ביותר של דובון הקיקיון היה חוסר יציבות.
תופעה דומה זכורה לי היטב מתחילת שנות ה-80 עם הגעתו של ה"חומייני". מדובר היה בחיפושית קטנה ממשפחת הזיבליתיים (שמה מלדרה מטרידה או Maladera insanabilis). החיפושית הגיע ארצה כעולה חדשה (מין פולש) ומיד התפשטה לכל עבר במספרים אסטרונומיים. אחד הזיכרונות שלי הוא בקבוקי ליטר וחצי מלאים בפרטים מתים שחדרו לדירות עם רדת החשיכה ונאספו ע"י תושבי הבית. החיפושית זכתה מיד לכינוי "חומייני", רמז קל למידת הסלידה שהחיפושית עוררה.
עם השנים חלה ירידה משמעותית בכמות חיפושיות ה"חומייני" ולמרות שהן עדיין כאן הן לא מהוות עוד את המטרד האיום של תחילת שנות ה-80. תופעה זו של הופעת מין חדש - התפוצצות אוכלוסין - התפשטות - דעיכה, אופיינית במקרים רבים שבהם מין פלש לאזור מסוים.

דיי מהר ההנחה שמדובר במין פולש ולא במין מקומי החלה לחלחל. אם אכן מדובר במין פולש אז מניין בא ומדוע אינו ידוע למדע (לפחות מארץ מוצאו)? בהחלט יתכן שמין מסוים שטרם התגלה פולש לאזור חדש ומתגלה בו לראשונה. האם זהו הסיפור גם פה? לאחר כמה שנות מעקב בחרתי לפרסם מאמר בנושא (הפנייה בסוף העמוד) ובחרתי בפלטפורמה זו על מנת להנגיש את המידע גם בשפה העברית.

אם כן, ישנן שתי שאלות גדולות:
האם מדובר במין מקומי או במין פולש (שטרם התגלה בארץ מוצאו)?
האם זוהי אכן התולעת התנ"כית?

להלן מספר נקודות חשובות:
1) בגוש דן המיושב צץ לו פתאום מין חדש. הטענה שלא שמנו לב אליו קודם מעט חלשה. זהו עש גדול וזחליו בולטים מאוד. רק לאחר גילוי המין החלו להגיע דיווחים על הימצאות הזחלים השעירים שעד אז לא נראו קודם לכן. במלכודות אור של משרד החקלאות שעבדו שנים רבות בכל הארץ מעולם לא נמצא פרט אחד של המין הזה. מחקרים על עשים מזיקים שנעשו מצאו חמישה מינים הניזונים מקיקיון, דובון הקיקיון מעולם לא נראה (היום הוא נפוץ מאוד ודומיננטי על הקיקיון). גם אספני וחוקרי הפרפרים והעשים לא ראו מעולם את המין הזה בארץ אלא עד לאחר גילויו (פרט ראשון שראיתי חדר לביתי בשעות הערב 3 שנים לאחר גילוי המין ומאז מגיעים פרט אחד או יותר בכל קיץ).
אם כן קשה לקבל כי המין הזה שמר על אלמוניותו בגוש דן כל אותם שנים ללא שהבחינו בו, סביר יותר שלפתע הופיע בדרך לא דרך (אולי כמו מינים פולשים אחרים שהגיעו במטעני נוסעים או דרך מוצרי תעשייה מהמזרח, יש הרבה כאלה).
2) כפי שנכתב למעלה המין מפגין מידה רבה של חוסר יציבות אוכלוסייתית. היינו מצפים שמין שהתקיים פה מאז ומתמיד יפגין דווקא מידה של יציבות.
3) שאר המינים בסוג אינם מתקיימים באזורנו אלא במזרח. אם באזור הודו מתקיימים כעשרה מינים קשה להאמין שמין נוסף יתקיים רק בישראל ובמרחק העצום בין שתי המדינות לא קיים אף מין נוסף...  הגאוגרפיה אינה מתיישבת.
4) בהתחשב בעובדה שצמח הקיקיון עפ"י רוב אינו נתפס כמין מקומי במקור אלא כזה שהובא לישראל אז מי הפונדקאי המקומי המקורי של דובון הקיקיון בישראל? לא נמצא אחד כזה. למעשה במהלך השנים בהם עקבתי אחר המין התגלו 9 פונדקאים נוספים שפורסמו ועוד שניים שהתגלו לאחרונה וטרם פורסמו. מדהים הוא שאף אחד מהם אינו מקומי. נראה שדובון הקיקיון מוצא לו פונדקאים חדשים בארץ וכי הוא אינו בררן גדול למעט חיבתו למינים זרים שאינם מקומיים. גם זה תומך בהנחה שזהו מין זר לארצנו. אף פונדקאי מקומי אינו ידוע!
5) מעניין לציין שמתוך מאות הזחלים שנאספו וגודלו בתנאי מעבדה לא הגיחה ולו צרעה טפילית אחת. יתכן מאוד ולמין זה אין טפילים אך אפשרי גם שאם מדובר במין פולש הרי שאין לו כאן אויבים טבעיים.

הטיעונים הללו תומכים בכך שמדובר במין פולש, גם אם מבחינה הסתברותית בלבד. ומה הם הטענות כנגד? קיים מרחק גנטי מהמינים של תת היבשת. זו בהחלט עובדה מעניינת אך אין בה כדי להוכיח דבר. לאחרונה התגלה מין חדש בסוג זה שטרם תואר למדע בתאילנד. ניתן להניח כי המרחק הגנטי גם במקרה הזה יהיה גדול. אם מתגלים מינים נוספים שם באזור, אולי מתישהו גם המין שלנו יצוץ פתאום היכן שהוא באסיה הרחוקה ונגלה את ארץ מוצאו. את הפליטים שאצלנו כבר לא נוכל לגרש...

ומה לגבי הקישור לתולעת הקיקיון בסיפור יונה הנביא? הסיפור התנ"כי מתרחש בנינוה הנמצאת בעיראק של ימינו. דובון הקיקיון לעומת זאת התגלה בארץ ישראל ולא ידוע משום מקום אחר לעת עתה. בין אם מדובר במין מקומי או במין מתת-היבשת ההודית, האזור הגיאוגרפי בכל מקרה אינו מתאים.

                                          יונה מול אנשי נינוה (מתוך ויקיפדיה)

בסיפור יונה התולעת מתוארת כנוברת בענפיו של הקיקיון בעוד זחלי הדובון ניזונים מהעלים בלבד. גם צמח הקיקיון התנ"כי אינו בהכרח אותו הקיקיון המוכר לנו היום. למעשה רוב החוקרים מאמינים שמדובר בצמח אחר (Lagenaria siceraria). דבר נוסף הוא שהעדות הראשונה להמצאות צמח הקיקיון בישראל (זה המוכר לנו היום) היא משנת 1894 בלבד ואז הצמח היה הרבה פחות נפוץ מאשר היום. מקור הצמח אינו ידוע אך ככל הנראה מדובר באפריקה הטרופית או הודו (אזור מחייתם של שאר המינים בסוג Olepa אליו משתייך דובון הקיקיון, גם שם הקיקיון משמש פונדקאי לזחלים).
אחד הטיעונים שהושמעו לטובת תאוריית התולעת התנ"כית הוא שאין מינים אחרים הניזונים מהקיקיון הרעיל בישראל ולכן אין שום אופציה אחרת לזהותה אך טענה זו אינה נכונה. ידועים לפחות חמישה מיני עשים כאלה בארץ ממשפחות שונות. אם כך הסיפור התנ"כי אינו מתיישב עם הידוע לנו על דובון הקיקיון.
אין טקסט זה מתיימר לקבוע עובדות אלא להביע חוות דעת. עולם המדע ועולם הרוח תמיד יהיו שלובים זה בזה. המדע הוא ככלות הכל אנושי במהותו.





כתבה זו הינה סיכום המאמר:
Rittner, O., Rothman, B.S., Shlagman, A. & Mienis, H. K. Notes on Olepa schleini (Lepidoptera, Arctiidae) in Israel, with records of new host plants. Boll. Mus. St. Nat. Venezia, 2012. 63: 107-114. 


 









יום ראשון, 30 בינואר 2011

סיור בנבי-רובין

במהלך השנים האחרונות יוצא לי לשוטט הרבה בחולות פלמחים. חקר חיפושיות ממשפחת הזיבליתיים הביא אותי להתמקד, בין השאר, באחד מאזורי החולות האחרונים של אזור החוף המרכזי-דרומי. אחד מאותם אזורים שנשארו מעטים מדי מהם וחזותם היום כאילו קפאה בזמן. האמת היא שונה לחלוטין. אותם חולות שעד שנות החמישים ידעו שיירות גמלים (אחריהן נהרו חיפושיות זבל גדולות כמו זבלית פרעה) נותרו מפלטם של צבאים שהולכים ונדחקים.


גם זבלית פרעה נעלמה לה עם שיירות הגמלים ונדחקה עד הנגב. את הדחיקה הזו חזה בודנהיימר בספרו "Animal life in Palestine" שיצא בשנת 1936. הוא כתב כי סלילת הכבישים תביא בודאי לצמצום אוכלוסיית הזיבליות, אך הוא לא העלה על דעתו עד כמה השינויים יהיו מרחיקי לכת בנוף החולי ובקרב שוכניו.
אחד הקברים הפזורים בשטח 

חולות פלמחים, הודות להיותם חלק משטח צבאי, שמרו במעט על צביונם ועל חלק גדול מהחי והצומח. בסופי שבוע חלק נרחב מהשטח פתוח לקהל הרחב שחלקו חש צורך עז ליישר את האדמה בעזרת ג'יפים וטרקטורונים, אלמנט נוסף שמבריח את הצבאים לעומק השטח. מלכודות סימון של צבאים הולכים ומתרכזים בעומק החולות ונעלמים אט אט מהשוליים.
אזור חולי זה רווי בהיסטוריה ובסיור האחרון בו היה זה האתר נבי רובין שקיבל את תשומת הלב. בהיעדר שמש חמה פינו החרקים את מקומם לרכיכות שבשטח ולמעט היסטוריה. לטיול התלווה ידידי ומורי הנק מיניס, מומחה לרכיכות וכמעט לכל דבר אחר תחת כיפת השמיים (גם הערותיו מופיעות כאן).


אתר נבי רובין











נבי רובין הוא שמו של מסגד ואתר קבורה הסמוך לנחל שורק (ואדי רובין) או בשמו העברי הישן נחל ראובן. האתר נבנה במהלך המאה ה-15 בתקופה הממלוכית והקבר שבו מיוחס לראובן בן יעקוב. עד מלחמת העצמאות שימש האתר מקום העליה לרגל השני בחשיבותו בקרב ערביי ארץ ישראל. בעת ההילולות הגדולות השנתיות שנמשכו כשלושים יום התקיים במקום גם שוק ססגוני. הכפר הערבי נבי רובי שהיה אז נעלם עם גירוש תושביו ובאזור קמו קיבוץ פלמחים ומושב גן שורק.
שווקים ואוהלים בזמן ההילולה, תחילת המאה העשרים

בזמן המנדט הבריטי שימש האזור תחנת מעבר של פועלים ערביים שהגיעו ממצרים והמשטר הבריטי חיסן בתחנה זו נגד הבילהרציה.
ריכוז רבבות מוסלמים לאורך השנים הרבות השאיר אחריו מזכרות רבות. ניתן למצוא באזור פריטים שונים ובעיקר חלקי חרסינה צבעוניים ושברי חרס. גם כפתורים למניהם ובהם גם כאלה העשויים מצדפות. על הקרקע שנשטפה בגשם מצאנו גם מטבע (ראה צילום) שהונפקה ב-1839 והוקדשה לעבד אל מג'יד, השולטן ה-31 של האימפריה העות'מנית ששלט באותה עת בכל האזור.



בזמן ההוא (טרם הזרמת שפכים) היה נחל שורק בריא ושוקק חיים והתקיימו בו מינים רבים של חי וצומח שנכחדו מאז. מעט עדויות ניתן למצוא בדמות קונכיות ישנות הפזורות בשטח, חלקן של מים מתוקים ומקורן בנחל. קונכיות אלו ואחרות מצויות בריכוזים גדולים המרמזים שאלה נאספו למטרות שונות. אחד המינים שנתקלנו בו היה  צדפת אגמים חופית (Potomida littoralis delesserti). מין זה נכחד מאז בנחל שורק (יתכן שאף מכל נחלי הארץ, למעט בחלקו העליון של נחל אלכסנדר שם יתכן שהמין שרד והדבר מצריך בדיקה). ריכוזי קונכיות ריקות ממין זה מעידים על איסופו - לאכילה ולהכנת כפתורים לבגדים מאם-הפנינה (כפתורים יפים כאלה מפוזרים גם בשטח וצורתם שאינה מושלמת מעידה על עבודת יד).


מעל המסגד התנוסס בעבר מגדל המואזין. המגדל נראה היה היטב אף מהים ושימש את יורדי הים לציון מקומם. הצריח קרס בשנות התשעים וכל שנותר ממנו הם צילומים ישנים. המסגד כולל שלוש קשתות ואת המחרב (מציין כיוון התפילה המוסלמי - מכה). משמאל לקשתות חדר הקבר ובכניסה חקוקה באבן כתובת ערבית מהתקופה הממלוכית : "בשם אללה הרחמן, הרחום. ציווה לבנות הקבר המבורך הזה, הוד מעלתו הנעלה סייף א-דין תמראז אלמודי אלאשרפי, מושל מחוז עזה, על הנביא אללה רובין השלום". המבנה עשוי בעיקר כורכר ואבן גיר מקומיים ובסביבתו הקרובה מבני קבר נוספים הפזורים בשטח. בחלק מהקירות משולבים גם צדפים שונים.


המחרב בין הקשתות
חדר הקבר משמש בשנים האחרונות גם יהודים ותמהוניים שמשאירים אחריהם מזכרות בדמות צילומים, דיסקים עמוסי מסרים וכתובות על הקירות. כך למשל מתאר אחד הכותבים על תופעת הדמעות שהחלו לזלוג על הקירות מיד אחרי שגילה את המקום. סביר להניח שהטל היה שם כבר קודם אבל לך שכנע את המשוכנעים.
מבט החוצה מתוך חדר הקבורה


האתר משמש ככל הנראה גם כאתר קמפינג ויש בו לא מעט פסולת. אולי הגיע הזמן לשימור האתר שנחשב קדוש עבור היהודים והמוסלמים. בעיני האתר פשוט יפה והוא שריד מתקופה בה היה חבל ארץ זה נראה קצת אחרת. 
אני יכול בקלות לדמיין את הכלבים נובחים ואת שיירת הגמלים עוברת (ואת חיפושיות הזבל הגדולות דולקות אחריה).