'דובון הקיקיון' הוא שמו של עש (משפחת ה-Erebidae) שהתגלה בישראל ותואר כמין חדש למדע בשנת 2005.
גילויו של דובון הקיקיון עורר הדים רבים בארץ ובעולם משום שהוא זוהה עם התולעת התנ"כית שאכלה את הקיקיון בסיפור יונה הנביא. גילויו של מין תנ"כי לא יכול היה לעבור בשקט מתחת לגלי הרדאר של אנשי דת יהודים ונוצרים המבקשים למצוא קישורים בין העולם התנ"כי לזה בו אנו חיים היום. כך פורסם גילויו של דובון הקיקיון כמעט בכל שפה עולמית העולה על הדעת. בהתחשב בעובדה שמיני חרקים חדשים למדע מתגלים מידי יום ונשארים אנונימיים לחלוטין זהו הישג לא רע בכלל. מעבר למאמרים בספרות המדעית העוסקת בחקר חרקים (אנטמולוגיה) הופיעו גם מאמרים בספרות האקדמית התיאולוגית שעסקו בניסיון הוכחת העובדה כי תולעת הקיקיון של יונה נמצאה והיא חיה ובועטת בדמות דובון הקיקיון. גם חובבי הפרפרים והעשים יצאו מגדרם למראה מין חדש נוסף לאחת ממשפחות העשים היפים ביותר.
הפרטים הראשונים של דובון הקיקיון נאספו בנחל שקמה בשנת 1999 במסגרת סקר של משלחת מדעית מגרמניה שאספה עשים בכל רחבי הארץ במשך כ-15 שנים. במהלך איסופים אלה התגלו מינים חדשים רבים לישראל ולמדע והתוצאות פורסמו בחלקם במאמרים וספרים.
מאז התגלה המין במקומות נוספים בארץ והוא תואר כמין חדש למדע בשנת 2005. במקביל החלו דיווחים של תושבים על זחלים שעירים וגדולים שטיפסו על קירות בתיהם בתל-אביב וסביבתה. כך הופיע יש מאין מין חדש בישראל (וחדש למדע) בלב גוש דן המיושב בצפיפות זה שנים רבות.
נראה שדובון הקיקיון דבק באזורי החוף של ישראל שכן טרם נצפה בפנים הארץ. שמו המדעי של המין הוא Olepa schleini והוא שייך לקבוצה של כעשרה מינים הידועים מסוג זה, כולם מאזור הודו וסביבתה (בעת כתיבת שורות אלה התגלה מין נוסף בתאילנד שטרם פורסם). הפונדקאי (הצמח ממנו ניזונים הזחלים) של דובון הקיקיון הוא צמח הקיקיון. נמצא כי גם פסיפלורה משמשת למאכל הזחל אם כי זו עדות חד-פעמית שטרם חזרה על עצמה.
כעת מעבר חד. בחקר הארכאולוגיה של ארץ ישראל קיימים שני זרמים יריבים. זרם אחד הוא זה המסתמך קודם כל על הכתובים (תנ"ך) ומנסה לקשור את הממצאים אליהם. הכתובים עבור זרם זה מהווים אמת ההיסטורית בלתי ניתנת לערעור ולכן ממצאים שלא מתיישבים עם הכתובים ככל הנראה לא הובנו כהלכה או שלא נחפרו כראוי וכו'. הזרם השני הוא זה השם את ממצאי החפירות בראש. דבר אינו מוכח עד שממצאים ארכאולוגיים תומכים בקיומו. מדובר בשתי גישות נוגדות המתנגשות זו בזו במאמרים רבים. הצד שאני מצודד בו הוא זה המבקש ממצאים ומסתמך עליהם באופן מדעי ללא תלות בכתובים. יהיה זה הגיוני לומר שצד זה הוא הצד המדעי. זוהי לפחות עמדתי ויש שיחלקו עליה. התנגשות מעין זו עולה גם בסיפורו של דובון הקיקיון. הרצון לשייך מין זה לאותה תולעת הקיקיון של יונה הנביא לא מתיישב עם הממצאים בשטח. לפחות כפי שאני רואה את הדברים.
כשפורסם גילוי המין החדש והוא זוהה עם התולעת התנ"כית הופתעתי מאותו השיוך ובכלל מהעובדה שמתייחסים אל הדובון כמין מקומי. במשך כמה שנים ניהלתי מעקב אחר אוכלוסיות של דובון הקיקיון. ראיתי כיצד האוכלוסיות מופיעות ונעלמות מחדש במקומות שונים. אוכלוסיות הגיעו לצפיפות גדולה מאוד רק כדי להיעלם כלעומת שבאו. ניתן לומר שהמאפיין הבולט ביותר של דובון הקיקיון היה חוסר יציבות.
תופעה דומה זכורה לי היטב מתחילת שנות ה-80 עם הגעתו של ה"חומייני". מדובר היה בחיפושית קטנה ממשפחת הזיבליתיים (שמה מלדרה מטרידה או Maladera insanabilis). החיפושית הגיע ארצה כעולה חדשה (מין פולש) ומיד התפשטה לכל עבר במספרים אסטרונומיים. אחד הזיכרונות שלי הוא בקבוקי ליטר וחצי מלאים בפרטים מתים שחדרו לדירות עם רדת החשיכה ונאספו ע"י תושבי הבית. החיפושית זכתה מיד לכינוי "חומייני", רמז קל למידת הסלידה שהחיפושית עוררה.
עם השנים חלה ירידה משמעותית בכמות חיפושיות ה"חומייני" ולמרות שהן עדיין כאן הן לא מהוות עוד את המטרד האיום של תחילת שנות ה-80. תופעה זו של הופעת מין חדש - התפוצצות אוכלוסין - התפשטות - דעיכה, אופיינית במקרים רבים שבהם מין פלש לאזור מסוים.
דיי מהר ההנחה שמדובר במין פולש ולא במין מקומי החלה לחלחל. אם אכן מדובר במין פולש אז מניין בא ומדוע אינו ידוע למדע (לפחות מארץ מוצאו)? בהחלט יתכן שמין מסוים שטרם התגלה פולש לאזור חדש ומתגלה בו לראשונה. האם זהו הסיפור גם פה? לאחר כמה שנות מעקב בחרתי לפרסם מאמר בנושא (הפנייה בסוף העמוד) ובחרתי בפלטפורמה זו על מנת להנגיש את המידע גם בשפה העברית.
אם כן, ישנן שתי שאלות גדולות:
האם מדובר במין מקומי או במין פולש (שטרם התגלה בארץ מוצאו)?
האם זוהי אכן התולעת התנ"כית?
להלן מספר נקודות חשובות:
1) בגוש דן המיושב צץ לו פתאום מין חדש. הטענה שלא שמנו לב אליו קודם מעט חלשה. זהו עש גדול וזחליו בולטים מאוד. רק לאחר גילוי המין החלו להגיע דיווחים על הימצאות הזחלים השעירים שעד אז לא נראו קודם לכן. במלכודות אור של משרד החקלאות שעבדו שנים רבות בכל הארץ מעולם לא נמצא פרט אחד של המין הזה. מחקרים על עשים מזיקים שנעשו מצאו חמישה מינים הניזונים מקיקיון, דובון הקיקיון מעולם לא נראה (היום הוא נפוץ מאוד ודומיננטי על הקיקיון). גם אספני וחוקרי הפרפרים והעשים לא ראו מעולם את המין הזה בארץ אלא עד לאחר גילויו (פרט ראשון שראיתי חדר לביתי בשעות הערב 3 שנים לאחר גילוי המין ומאז מגיעים פרט אחד או יותר בכל קיץ).
אם כן קשה לקבל כי המין הזה שמר על אלמוניותו בגוש דן כל אותם שנים ללא שהבחינו בו, סביר יותר שלפתע הופיע בדרך לא דרך (אולי כמו מינים פולשים אחרים שהגיעו במטעני נוסעים או דרך מוצרי תעשייה מהמזרח, יש הרבה כאלה).
2) כפי שנכתב למעלה המין מפגין מידה רבה של חוסר יציבות אוכלוסייתית. היינו מצפים שמין שהתקיים פה מאז ומתמיד יפגין דווקא מידה של יציבות.
3) שאר המינים בסוג אינם מתקיימים באזורנו אלא במזרח. אם באזור הודו מתקיימים כעשרה מינים קשה להאמין שמין נוסף יתקיים רק בישראל ובמרחק העצום בין שתי המדינות לא קיים אף מין נוסף... הגאוגרפיה אינה מתיישבת.
4) בהתחשב בעובדה שצמח הקיקיון עפ"י רוב אינו נתפס כמין מקומי במקור אלא כזה שהובא לישראל אז מי הפונדקאי המקומי המקורי של דובון הקיקיון בישראל? לא נמצא אחד כזה. למעשה במהלך השנים בהם עקבתי אחר המין התגלו 9 פונדקאים נוספים שפורסמו ועוד שניים שהתגלו לאחרונה וטרם פורסמו. מדהים הוא שאף אחד מהם אינו מקומי. נראה שדובון הקיקיון מוצא לו פונדקאים חדשים בארץ וכי הוא אינו בררן גדול למעט חיבתו למינים זרים שאינם מקומיים. גם זה תומך בהנחה שזהו מין זר לארצנו. אף פונדקאי מקומי אינו ידוע!
5) מעניין לציין שמתוך מאות הזחלים שנאספו וגודלו בתנאי מעבדה לא הגיחה ולו צרעה טפילית אחת. יתכן מאוד ולמין זה אין טפילים אך אפשרי גם שאם מדובר במין פולש הרי שאין לו כאן אויבים טבעיים.
הטיעונים הללו תומכים בכך שמדובר במין פולש, גם אם מבחינה הסתברותית בלבד. ומה הם הטענות כנגד? קיים מרחק גנטי מהמינים של תת היבשת. זו בהחלט עובדה מעניינת אך אין בה כדי להוכיח דבר. לאחרונה התגלה מין חדש בסוג זה שטרם תואר למדע בתאילנד. ניתן להניח כי המרחק הגנטי גם במקרה הזה יהיה גדול. אם מתגלים מינים נוספים שם באזור, אולי מתישהו גם המין שלנו יצוץ פתאום היכן שהוא באסיה הרחוקה ונגלה את ארץ מוצאו. את הפליטים שאצלנו כבר לא נוכל לגרש...
ומה לגבי הקישור לתולעת הקיקיון בסיפור יונה הנביא? הסיפור התנ"כי מתרחש בנינוה הנמצאת בעיראק של ימינו. דובון הקיקיון לעומת זאת התגלה בארץ ישראל ולא ידוע משום מקום אחר לעת עתה. בין אם מדובר במין מקומי או במין מתת-היבשת ההודית, האזור הגיאוגרפי בכל מקרה אינו מתאים.
בסיפור יונה התולעת מתוארת כנוברת בענפיו של הקיקיון בעוד זחלי הדובון ניזונים מהעלים בלבד. גם צמח הקיקיון התנ"כי אינו בהכרח אותו הקיקיון המוכר לנו היום. למעשה רוב החוקרים מאמינים שמדובר בצמח אחר (Lagenaria siceraria). דבר נוסף הוא שהעדות הראשונה להמצאות צמח הקיקיון בישראל (זה המוכר לנו היום) היא משנת 1894 בלבד ואז הצמח היה הרבה פחות נפוץ מאשר היום. מקור הצמח אינו ידוע אך ככל הנראה מדובר באפריקה הטרופית או הודו (אזור מחייתם של שאר המינים בסוג Olepa אליו משתייך דובון הקיקיון, גם שם הקיקיון משמש פונדקאי לזחלים).
אחד הטיעונים שהושמעו לטובת תאוריית התולעת התנ"כית הוא שאין מינים אחרים הניזונים מהקיקיון הרעיל בישראל ולכן אין שום אופציה אחרת לזהותה אך טענה זו אינה נכונה. ידועים לפחות חמישה מיני עשים כאלה בארץ ממשפחות שונות. אם כך הסיפור התנ"כי אינו מתיישב עם הידוע לנו על דובון הקיקיון.
אין טקסט זה מתיימר לקבוע עובדות אלא להביע חוות דעת. עולם המדע ועולם הרוח תמיד יהיו שלובים זה בזה. המדע הוא ככלות הכל אנושי במהותו.
כתבה זו הינה סיכום המאמר:
גילויו של דובון הקיקיון עורר הדים רבים בארץ ובעולם משום שהוא זוהה עם התולעת התנ"כית שאכלה את הקיקיון בסיפור יונה הנביא. גילויו של מין תנ"כי לא יכול היה לעבור בשקט מתחת לגלי הרדאר של אנשי דת יהודים ונוצרים המבקשים למצוא קישורים בין העולם התנ"כי לזה בו אנו חיים היום. כך פורסם גילויו של דובון הקיקיון כמעט בכל שפה עולמית העולה על הדעת. בהתחשב בעובדה שמיני חרקים חדשים למדע מתגלים מידי יום ונשארים אנונימיים לחלוטין זהו הישג לא רע בכלל. מעבר למאמרים בספרות המדעית העוסקת בחקר חרקים (אנטמולוגיה) הופיעו גם מאמרים בספרות האקדמית התיאולוגית שעסקו בניסיון הוכחת העובדה כי תולעת הקיקיון של יונה נמצאה והיא חיה ובועטת בדמות דובון הקיקיון. גם חובבי הפרפרים והעשים יצאו מגדרם למראה מין חדש נוסף לאחת ממשפחות העשים היפים ביותר.
הפרטים הראשונים של דובון הקיקיון נאספו בנחל שקמה בשנת 1999 במסגרת סקר של משלחת מדעית מגרמניה שאספה עשים בכל רחבי הארץ במשך כ-15 שנים. במהלך איסופים אלה התגלו מינים חדשים רבים לישראל ולמדע והתוצאות פורסמו בחלקם במאמרים וספרים.
מאז התגלה המין במקומות נוספים בארץ והוא תואר כמין חדש למדע בשנת 2005. במקביל החלו דיווחים של תושבים על זחלים שעירים וגדולים שטיפסו על קירות בתיהם בתל-אביב וסביבתה. כך הופיע יש מאין מין חדש בישראל (וחדש למדע) בלב גוש דן המיושב בצפיפות זה שנים רבות.
נראה שדובון הקיקיון דבק באזורי החוף של ישראל שכן טרם נצפה בפנים הארץ. שמו המדעי של המין הוא Olepa schleini והוא שייך לקבוצה של כעשרה מינים הידועים מסוג זה, כולם מאזור הודו וסביבתה (בעת כתיבת שורות אלה התגלה מין נוסף בתאילנד שטרם פורסם). הפונדקאי (הצמח ממנו ניזונים הזחלים) של דובון הקיקיון הוא צמח הקיקיון. נמצא כי גם פסיפלורה משמשת למאכל הזחל אם כי זו עדות חד-פעמית שטרם חזרה על עצמה.
צמח הקיקיון (כרומוליטוגרף מתוך ספר בוטני 1887).
כעת מעבר חד. בחקר הארכאולוגיה של ארץ ישראל קיימים שני זרמים יריבים. זרם אחד הוא זה המסתמך קודם כל על הכתובים (תנ"ך) ומנסה לקשור את הממצאים אליהם. הכתובים עבור זרם זה מהווים אמת ההיסטורית בלתי ניתנת לערעור ולכן ממצאים שלא מתיישבים עם הכתובים ככל הנראה לא הובנו כהלכה או שלא נחפרו כראוי וכו'. הזרם השני הוא זה השם את ממצאי החפירות בראש. דבר אינו מוכח עד שממצאים ארכאולוגיים תומכים בקיומו. מדובר בשתי גישות נוגדות המתנגשות זו בזו במאמרים רבים. הצד שאני מצודד בו הוא זה המבקש ממצאים ומסתמך עליהם באופן מדעי ללא תלות בכתובים. יהיה זה הגיוני לומר שצד זה הוא הצד המדעי. זוהי לפחות עמדתי ויש שיחלקו עליה. התנגשות מעין זו עולה גם בסיפורו של דובון הקיקיון. הרצון לשייך מין זה לאותה תולעת הקיקיון של יונה הנביא לא מתיישב עם הממצאים בשטח. לפחות כפי שאני רואה את הדברים.
כשפורסם גילוי המין החדש והוא זוהה עם התולעת התנ"כית הופתעתי מאותו השיוך ובכלל מהעובדה שמתייחסים אל הדובון כמין מקומי. במשך כמה שנים ניהלתי מעקב אחר אוכלוסיות של דובון הקיקיון. ראיתי כיצד האוכלוסיות מופיעות ונעלמות מחדש במקומות שונים. אוכלוסיות הגיעו לצפיפות גדולה מאוד רק כדי להיעלם כלעומת שבאו. ניתן לומר שהמאפיין הבולט ביותר של דובון הקיקיון היה חוסר יציבות.
תופעה דומה זכורה לי היטב מתחילת שנות ה-80 עם הגעתו של ה"חומייני". מדובר היה בחיפושית קטנה ממשפחת הזיבליתיים (שמה מלדרה מטרידה או Maladera insanabilis). החיפושית הגיע ארצה כעולה חדשה (מין פולש) ומיד התפשטה לכל עבר במספרים אסטרונומיים. אחד הזיכרונות שלי הוא בקבוקי ליטר וחצי מלאים בפרטים מתים שחדרו לדירות עם רדת החשיכה ונאספו ע"י תושבי הבית. החיפושית זכתה מיד לכינוי "חומייני", רמז קל למידת הסלידה שהחיפושית עוררה.
עם השנים חלה ירידה משמעותית בכמות חיפושיות ה"חומייני" ולמרות שהן עדיין כאן הן לא מהוות עוד את המטרד האיום של תחילת שנות ה-80. תופעה זו של הופעת מין חדש - התפוצצות אוכלוסין - התפשטות - דעיכה, אופיינית במקרים רבים שבהם מין פלש לאזור מסוים.
דיי מהר ההנחה שמדובר במין פולש ולא במין מקומי החלה לחלחל. אם אכן מדובר במין פולש אז מניין בא ומדוע אינו ידוע למדע (לפחות מארץ מוצאו)? בהחלט יתכן שמין מסוים שטרם התגלה פולש לאזור חדש ומתגלה בו לראשונה. האם זהו הסיפור גם פה? לאחר כמה שנות מעקב בחרתי לפרסם מאמר בנושא (הפנייה בסוף העמוד) ובחרתי בפלטפורמה זו על מנת להנגיש את המידע גם בשפה העברית.
אם כן, ישנן שתי שאלות גדולות:
האם מדובר במין מקומי או במין פולש (שטרם התגלה בארץ מוצאו)?
האם זוהי אכן התולעת התנ"כית?
להלן מספר נקודות חשובות:
1) בגוש דן המיושב צץ לו פתאום מין חדש. הטענה שלא שמנו לב אליו קודם מעט חלשה. זהו עש גדול וזחליו בולטים מאוד. רק לאחר גילוי המין החלו להגיע דיווחים על הימצאות הזחלים השעירים שעד אז לא נראו קודם לכן. במלכודות אור של משרד החקלאות שעבדו שנים רבות בכל הארץ מעולם לא נמצא פרט אחד של המין הזה. מחקרים על עשים מזיקים שנעשו מצאו חמישה מינים הניזונים מקיקיון, דובון הקיקיון מעולם לא נראה (היום הוא נפוץ מאוד ודומיננטי על הקיקיון). גם אספני וחוקרי הפרפרים והעשים לא ראו מעולם את המין הזה בארץ אלא עד לאחר גילויו (פרט ראשון שראיתי חדר לביתי בשעות הערב 3 שנים לאחר גילוי המין ומאז מגיעים פרט אחד או יותר בכל קיץ).
אם כן קשה לקבל כי המין הזה שמר על אלמוניותו בגוש דן כל אותם שנים ללא שהבחינו בו, סביר יותר שלפתע הופיע בדרך לא דרך (אולי כמו מינים פולשים אחרים שהגיעו במטעני נוסעים או דרך מוצרי תעשייה מהמזרח, יש הרבה כאלה).
2) כפי שנכתב למעלה המין מפגין מידה רבה של חוסר יציבות אוכלוסייתית. היינו מצפים שמין שהתקיים פה מאז ומתמיד יפגין דווקא מידה של יציבות.
3) שאר המינים בסוג אינם מתקיימים באזורנו אלא במזרח. אם באזור הודו מתקיימים כעשרה מינים קשה להאמין שמין נוסף יתקיים רק בישראל ובמרחק העצום בין שתי המדינות לא קיים אף מין נוסף... הגאוגרפיה אינה מתיישבת.
4) בהתחשב בעובדה שצמח הקיקיון עפ"י רוב אינו נתפס כמין מקומי במקור אלא כזה שהובא לישראל אז מי הפונדקאי המקומי המקורי של דובון הקיקיון בישראל? לא נמצא אחד כזה. למעשה במהלך השנים בהם עקבתי אחר המין התגלו 9 פונדקאים נוספים שפורסמו ועוד שניים שהתגלו לאחרונה וטרם פורסמו. מדהים הוא שאף אחד מהם אינו מקומי. נראה שדובון הקיקיון מוצא לו פונדקאים חדשים בארץ וכי הוא אינו בררן גדול למעט חיבתו למינים זרים שאינם מקומיים. גם זה תומך בהנחה שזהו מין זר לארצנו. אף פונדקאי מקומי אינו ידוע!
5) מעניין לציין שמתוך מאות הזחלים שנאספו וגודלו בתנאי מעבדה לא הגיחה ולו צרעה טפילית אחת. יתכן מאוד ולמין זה אין טפילים אך אפשרי גם שאם מדובר במין פולש הרי שאין לו כאן אויבים טבעיים.
הטיעונים הללו תומכים בכך שמדובר במין פולש, גם אם מבחינה הסתברותית בלבד. ומה הם הטענות כנגד? קיים מרחק גנטי מהמינים של תת היבשת. זו בהחלט עובדה מעניינת אך אין בה כדי להוכיח דבר. לאחרונה התגלה מין חדש בסוג זה שטרם תואר למדע בתאילנד. ניתן להניח כי המרחק הגנטי גם במקרה הזה יהיה גדול. אם מתגלים מינים נוספים שם באזור, אולי מתישהו גם המין שלנו יצוץ פתאום היכן שהוא באסיה הרחוקה ונגלה את ארץ מוצאו. את הפליטים שאצלנו כבר לא נוכל לגרש...
ומה לגבי הקישור לתולעת הקיקיון בסיפור יונה הנביא? הסיפור התנ"כי מתרחש בנינוה הנמצאת בעיראק של ימינו. דובון הקיקיון לעומת זאת התגלה בארץ ישראל ולא ידוע משום מקום אחר לעת עתה. בין אם מדובר במין מקומי או במין מתת-היבשת ההודית, האזור הגיאוגרפי בכל מקרה אינו מתאים.
יונה מול אנשי נינוה (מתוך ויקיפדיה)
בסיפור יונה התולעת מתוארת כנוברת בענפיו של הקיקיון בעוד זחלי הדובון ניזונים מהעלים בלבד. גם צמח הקיקיון התנ"כי אינו בהכרח אותו הקיקיון המוכר לנו היום. למעשה רוב החוקרים מאמינים שמדובר בצמח אחר (Lagenaria siceraria). דבר נוסף הוא שהעדות הראשונה להמצאות צמח הקיקיון בישראל (זה המוכר לנו היום) היא משנת 1894 בלבד ואז הצמח היה הרבה פחות נפוץ מאשר היום. מקור הצמח אינו ידוע אך ככל הנראה מדובר באפריקה הטרופית או הודו (אזור מחייתם של שאר המינים בסוג Olepa אליו משתייך דובון הקיקיון, גם שם הקיקיון משמש פונדקאי לזחלים).
אחד הטיעונים שהושמעו לטובת תאוריית התולעת התנ"כית הוא שאין מינים אחרים הניזונים מהקיקיון הרעיל בישראל ולכן אין שום אופציה אחרת לזהותה אך טענה זו אינה נכונה. ידועים לפחות חמישה מיני עשים כאלה בארץ ממשפחות שונות. אם כך הסיפור התנ"כי אינו מתיישב עם הידוע לנו על דובון הקיקיון.
אין טקסט זה מתיימר לקבוע עובדות אלא להביע חוות דעת. עולם המדע ועולם הרוח תמיד יהיו שלובים זה בזה. המדע הוא ככלות הכל אנושי במהותו.
כתבה זו הינה סיכום המאמר:
Rittner, O., Rothman, B.S., Shlagman, A.
& Mienis, H. K. Notes
on Olepa schleini (Lepidoptera, Arctiidae) in Israel, with records of
new host plants. Boll. Mus. St. Nat. Venezia, 2012. 63: 107-114.
