סיור בנבי-רובין

במהלך השנים האחרונות יוצא לי לשוטט הרבה בחולות פלמחים. חקר חיפושיות ממשפחת הזיבליתיים הביא אותי להתמקד, בין השאר, באחד מאזורי החולות האחרונים של אזור החוף המרכזי-דרומי. אחד מאותם אזורים שנשארו מעטים מדי מהם וחזותם היום כאילו קפאה בזמן. האמת היא שונה לחלוטין. אותם חולות שעד שנות החמישים ידעו שיירות גמלים (אחריהן נהרו חיפושיות זבל גדולות כמו זבלית פרעה) נותרו מפלטם של צבאים שהולכים ונדחקים.

גם זבלית פרעה נעלמה לה עם שיירות הגמלים ונדחקה עד הנגב. את הדחיקה הזו חזה בודנהיימר בספרו "Animal life in Palestine" שיצא בשנת 1936. הוא כתב כי סלילת הכבישים תביא בודאי לצמצום אוכלוסיית הזיבליות, אך הוא לא העלה על דעתו עד כמה השינויים יהיו מרחיקי לכת בנוף החולי ובקרב שוכניו.

אחד הקברים הפזורים בשטח 

חולות פלמחים, הודות להיותם חלק משטח צבאי, שמרו במעט על צביונם ועל חלק גדול מהחי והצומח. בסופי שבוע חלק נרחב מהשטח פתוח לקהל הרחב שחלקו חש צורך עז ליישר את האדמה בעזרת ג'יפים וטרקטורונים, אלמנט נוסף שמבריח את הצבאים לעומק השטח. מלכודות סימון של צבאים הולכים ומתרכזים בעומק החולות ונעלמים אט אט מהשוליים.

אזור חולי זה רווי בהיסטוריה ובסיור האחרון בו היה זה האתר נבי רובין שקיבל את תשומת הלב. בהיעדר שמש חמה פינו החרקים את מקומם לרכיכות שבשטח ולמעט היסטוריה. לטיול התלווה ידידי ומורי הנק מיניס, מומחה לרכיכות וכמעט לכל דבר אחר תחת כיפת השמיים (גם הערותיו מופיעות כאן).

אתר נבי רובין

נבי רובין הוא שמו של מסגד ואתר קבורה הסמוך לנחל שורק (ואדי רובין) או בשמו העברי הישן נחל ראובן. האתר נבנה במהלך המאה ה-15 בתקופה הממלוכית והקבר שבו מיוחס לראובן בן יעקוב. עד מלחמת העצמאות שימש האתר מקום העליה לרגל השני בחשיבותו בקרב ערביי ארץ ישראל. בעת ההילולות הגדולות השנתיות שנמשכו כשלושים יום התקיים במקום גם שוק ססגוני. הכפר הערבי נבי רובי שהיה אז נעלם עם גירוש תושביו ובאזור קמו קיבוץ פלמחים ומושב גן שורק.

שווקים ואוהלים בזמן ההילולה, תחילת המאה העשרים

בזמן המנדט הבריטי שימש האזור תחנת מעבר של פועלים ערביים שהגיעו ממצרים והמשטר הבריטי חיסן בתחנה זו נגד הבילהרציה.

ריכוז רבבות מוסלמים לאורך השנים הרבות השאיר אחריו מזכרות רבות. ניתן למצוא באזור פריטים שונים ובעיקר חלקי חרסינה צבעוניים ושברי חרס. גם כפתורים למניהם ובהם גם כאלה העשויים מצדפות. על הקרקע שנשטפה בגשם מצאנו גם מטבע (ראה צילום) שהונפקה ב-1839 והוקדשה לעבד אל מג'יד, השולטן ה-31 של האימפריה העות'מנית ששלט באותה עת בכל האזור.

בזמן ההוא (טרם הזרמת שפכים) היה נחל שורק בריא ושוקק חיים והתקיימו בו מינים רבים של חי וצומח שנכחדו מאז. מעט עדויות ניתן למצוא בדמות קונכיות ישנות הפזורות בשטח, חלקן של מים מתוקים ומקורן בנחל. קונכיות אלו ואחרות מצויות בריכוזים גדולים המרמזים שאלה נאספו למטרות שונות. אחד המינים שנתקלנו בו היה  צדפת אגמים חופית (Potomida littoralis delesserti). מין זה נכחד מאז בנחל שורק (יתכן שאף מכל נחלי הארץ, למעט בחלקו העליון של נחל אלכסנדר שם יתכן שהמין שרד והדבר מצריך בדיקה). ריכוזי קונכיות ריקות ממין זה מעידים על איסופו - לאכילה ולהכנת כפתורים לבגדים מאם-הפנינה (כפתורים יפים כאלה מפוזרים גם בשטח וצורתם שאינה מושלמת מעידה על עבודת יד).

מעל המסגד התנוסס בעבר מגדל המואזין. המגדל נראה היה היטב אף מהים ושימש את יורדי הים לציון מקומם. הצריח קרס בשנות התשעים וכל שנותר ממנו הם צילומים ישנים. המסגד כולל שלוש קשתות ואת המחרב (מציין כיוון התפילה המוסלמי - מכה). משמאל לקשתות חדר הקבר ובכניסה חקוקה באבן כתובת ערבית מהתקופה הממלוכית : "בשם אללה הרחמן, הרחום. ציווה לבנות הקבר המבורך הזה, הוד מעלתו הנעלה סייף א-דין תמראז אלמודי אלאשרפי, מושל מחוז עזה, על הנביא אללה רובין השלום". המבנה עשוי בעיקר כורכר ואבן גיר מקומיים ובסביבתו הקרובה מבני קבר נוספים הפזורים בשטח. בחלק מהקירות משולבים גם צדפים שונים.

המחרב בין הקשתות

חדר הקבר משמש בשנים האחרונות גם יהודים ותמהוניים שמשאירים אחריהם מזכרות בדמות צילומים, דיסקים עמוסי מסרים וכתובות על הקירות. כך למשל מתאר אחד הכותבים על תופעת הדמעות שהחלו לזלוג על הקירות מיד אחרי שגילה את המקום. סביר להניח שהטל היה שם כבר קודם אבל לך שכנע את המשוכנעים.

מבט החוצה מתוך חדר הקבורה

האתר משמש ככל הנראה גם כאתר קמפינג ויש בו לא מעט פסולת. אולי הגיע הזמן לשימור האתר שנחשב קדוש עבור היהודים והמוסלמים. בעיני האתר פשוט יפה והוא שריד מתקופה בה היה חבל ארץ זה נראה קצת אחרת. 
אני יכול בקלות לדמיין את הכלבים נובחים ואת שיירת הגמלים עוברת (ואת חיפושיות הזבל הגדולות דולקות אחריה).